<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ב</h1>
<h2>דף מט.</h2>
אמר רבי יוחנן (ב"ב פ"ט א') מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים מפני הרמאין, פירוש אגרדמין שוטרין ממונים לבדוק המדות, ושלא יפקיעו השער למכור ביוקר וכן סובר קרנא והוכיח כן גאון אף על פי ששמואל חולק על זה. בפרק הזהב תניא (ב"מ מ"ט א') מה ת"ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היתה אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק שלא ידבר אחד בלב ואחד בפה. בירושלמי (ב"ב דף י"ח א') גרסינן יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמים על המדות והתניא כל מצות עשה שבתורה שמתן שכרה כתוב בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה ומתרץ תני אין נענשין עליה משמע אבל מוזהרין עליה.
<h2>דף נב.</h2>
עוד שנינו בפרק הספינה (ב"ב פ"ח א' ורשב"ם) כי החנוני גדול שמוכר יין ושמן וכל דבר לח ונקרא סיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום ובעל הבית אחד לי"ב חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים. וקיי"ל (קע"ד א') כרשב"ג בכל מקום במשנתנו חוץ מערב וצידון וראייה אחרונה, ורבינו משה פסק (גניבה פ"ח הי"ח ע"ש בכס"מ) כרבנן ונראה שאומר כן מפני שיש אמוראים שאין סוברים כל[ל] זה כי אם רבי יוחנן לבדו ואף רבי יוחנן יש אמוראים אליביה. וטעמו של רבן שמעון בן גמליאל דאדרבה סיטון מפני שמוכר תדיר אין המשקה נדבק ומתייבש כל כך בתוך המדה (רשב"ם). חנווני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזניו על כל משקל ומשקל כדי שלא יחלידו (לשון הרמב"ם שם) אמר רשב"ג בד"א בלח אבל ביבש אין צריך (המשך המשנה פ"ח א'). ת"ר (פ"ט ב') אין עושין משקלות לא של בדיל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאלו מפני שמעלין חלודה ומתחסרין (רמב"ם שם ה"ד). ור"ת א[ו]מר (תד"ה ולא) דווקא בדבר לח שנדבק אבל בדבר יבש עושין כדאמרינן בפרק הזהב (ב"מ נ"ב א') סלע שנפסלה והתקינה שיהא שוקל בה משקלות, רק שיצור עליה עור מעט כדאמר פרק המוציא יין (שבת ע"ט א') עור כדי לצור בו (משקלות) [משקולת] קטנה. אבל עושין של צחיח סלע היא צונמא ושל זכוכית (ע"פ המשך לשון הרמב"ם שם ע"ש). ת"ר (שם) אין עושין המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו למוכר ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחיתו ללוקח (רמב"ם שם ה"ו). ואין עושין המחק לא של דלעת מפני שמיקל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד אבל עושהו של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע וכיוצא בהם (שם ה"ה).
